העמותה לזואולוגיה בישראל

הנציג היחיד בישראל של משפחת עטלפי הפירות (Pteropodidae). תפוצתו העולמית: בכל יבשת אפריקה, צפונה עד דרום-מזרח טורקיה וקפריסין, ומזרחה עד פקיסטאן (במדבריות בנאות מדבר בלבד). נפוץ ביותר בארץ, בעיקר בחבל הים-תיכוני אך גם באזורים מיושבים במדבר. מצב שמירת טבע: לא בסיכון (LC).

​

זהו העטלף הגדול בישראל (משקל: 85 - 170 ג', אורך אמה: 85 - 100 מ"מ) והיחיד אשר תזונתו צמחונית בלבד. עטלף הפרי המצוי ניזון מכל הפירות העסיסיים בסביבתו, אך בלית ברירה גם בפירות קשים כגון חרוב ובעלים, פרחים (צוף או אבקה) וניצנים. כמו שאר מיני עטלפי הפירות, הוא מפיץ חשוב ביותר של עצי פרי רבים. בעבר סברו כי הוא מזיק למטעי פרי בארץ, ומסיבה זו ניסו להדבירו במערות בהן הוא שוכן באמצעות איוד בגז רעיל. בעוד שאוכלוסיית עטלפי הפרי לא נפגעה משמעותית מפעולה זו, מינים רבים מאוד של עטלפי חרקים נפגעו קשות והגיעו לסף הכחדה שממנו אין הם מצליחים להתאושש עד היום, אף על פי שההרעלות הופסקו בשנות ה- 80. מכיוון שבחקלאות המודרנית נהוג לקטוף את רוב סוגי הפרי בעודם בוסר, עטלפי הפרי אינם גורמים נזקים משום שהם אוכלים רק פירות בשלים מאוד. לעומת זאת, במטעים אלו הם מביאים תועלת באכילת פירות שנשכחו על העצים, ובכך מונעים כניסת מזיקים כגון זבוב הפירות הים-תיכוני. במטעים מהם נקטפים הפירות בשלים (שסק, ליצ'י, תמר) נהוג כיום לכסות את העצים ברשתות. עם הגידול בנטיעת עצי פרי לנוי במקומות ישוב בארץ, גדלה מאוד אוכלוסיית עטלף הפרי המצוי והיא תלויה במידה רבה בזמינות עצים אלו לכל אורך השנה.

​

עטלף הפרי המצוי הוא מין חברתי ביותר החי במושבות גדולות ופעילות מאוד המונות עשרות עד אלפי פרטים, במערות או במבנים נטושים. מחקרים שנערכו באוניברסיטה העברית הראו כי הם מסוגלים לעוף עשרות קילומטרים בלילה אחד על מנת להגיע אל עץ הפרי האהוב עליהם, אליו הם חוזרים לילה אחר לילה. ראייתם מצויינת, כמו גם חוש הריח אשר עוזר להם לאתר פירות בשלים. הם מבצעים גם אקולוקציה (ביו-סונאר) אשר עוזרת להם לניווט קצר-טווח בחשיכה ולהימנע מלהיתקל בענפים, בקירות המערה או בפרטים אחרים במושבה הצפופה. הסוג Rousettus הוא היחיד במשפחה כולה אשר מסוגל לבצע אקולוקציה, ובמנגנון שונה לחלוטין מזה המבצעים עטלפי החרקים בשאר משפחות העטלפים.